כמעט ואין כלי נשק שמצליחים להתחרות במידת הקטלניות של הבית הישראלי. כשהלבנים והמלט שלו משתלבים יחד, הבית הזה – בין אם הוא מבנה חד-קומתי צנוע על גבעה או בניין דירות עם מים חמים וקרים בברזים – נעשה מסוכן בהרבה מכל חומר ירוק וזרחני שיוצא מהצנטריפוגות באיראן.
תשכחו מפצצת המצרר והמוקש, מהפגז הכימי, ואפילו מהווירוסים המהונדסים גנטית. ואין בעיה גם שאיראן תגיע לנשק גרעיני. כל אלה לא מרשימים אף אחד באירופה או בוושינגטון. אפילו רצח עם הוא עניין פעוט לנוכח נשק הזוועה האולטימטיבי: משפחה ישראלית בת ארבע נפשות שעוברת להתגורר בדירה חדשה.
סודאן אמנם הקימה הר קטן של גופות אפריקניות, אבל אין לה תקווה לזכות בתשומת לבו המלאה של העולם כל עוד היא לא עושה משהו שערורייתי באמת, כמו לבנות בית ולמלא אותו ביהודים. מאחר שיהודי סודאן נעלמו מזמן – כמו יהודי מצרים, עיראק, סוריה ואפגניסטן – סיכוייו של הקצב עומאר אל-באשיר להצליח בתעלול יח"צני כזה נמוכים למדי.
בגלל קוצר הראייה האסטרטגי שגילה העולם המוסלמי בכך שגירש את היהודים שלו מקהיר, חאלב ובגדד, הנשק האולטימטיבי בזירה העולמית מצוי בשליטתה המוחלטת של ישראל. ארסנל היהודים שנמצא בידיה צריך להדאיג את הקהילה הבינלאומית הרבה יותר ממאגר ראשי החץ הגרעיניים שרבים טוענים שהיא מחביאה במחסניה. אף אחד מלבד ישראל, ואולי ערב הסעודית, לא מודאג מהפצצה האיראנית. אבל כשישראל בונה בית, הקהילה הבינלאומית קורעת את בגדיה, מייבבת, מאיימת להחזיר את שגריריה, ומחרימה אפרסקים ישראליים.
בריטים זועמים בכאפיות אדומות מחזיקים שלטים על השואה מול חנויות קוסמטיקה יהודיות בלונדון. נוער שוליים צרפתי – כלומר מהסוג האלג'יראי והטוניסאי – משליך אבנים על בתי כנסת. ג'ון קרי מפסיק נאום על סכנות ההתחממות הגלובלית, ואחד מעוזריו מודיע לו בדחיפות על סכנה גדולה אף יותר לשלום כדור הארץ: דוד לקח משכנתא על דירת שני חדרים ביישוב גבעות.
תשכחו מפצצת המצרר והמוקש, מהפגז הכימי, ואפילו מהווירוסים המהונדסים גנטית. ואין בעיה גם שאיראן תגיע לנשק גרעיני. כל אלה לא מרשימים אף אחד באירופה או בוושינגטון. אפילו רצח עם הוא עניין פעוט לנוכח נשק הזוועה האולטימטיבי: משפחה ישראלית בת ארבע נפשות שעוברת להתגורר בדירה חדשה.
סודאן אמנם הקימה הר קטן של גופות אפריקניות, אבל אין לה תקווה לזכות בתשומת לבו המלאה של העולם כל עוד היא לא עושה משהו שערורייתי באמת, כמו לבנות בית ולמלא אותו ביהודים. מאחר שיהודי סודאן נעלמו מזמן – כמו יהודי מצרים, עיראק, סוריה ואפגניסטן – סיכוייו של הקצב עומאר אל-באשיר להצליח בתעלול יח"צני כזה נמוכים למדי.
בגלל קוצר הראייה האסטרטגי שגילה העולם המוסלמי בכך שגירש את היהודים שלו מקהיר, חאלב ובגדד, הנשק האולטימטיבי בזירה העולמית מצוי בשליטתה המוחלטת של ישראל. ארסנל היהודים שנמצא בידיה צריך להדאיג את הקהילה הבינלאומית הרבה יותר ממאגר ראשי החץ הגרעיניים שרבים טוענים שהיא מחביאה במחסניה. אף אחד מלבד ישראל, ואולי ערב הסעודית, לא מודאג מהפצצה האיראנית. אבל כשישראל בונה בית, הקהילה הבינלאומית קורעת את בגדיה, מייבבת, מאיימת להחזיר את שגריריה, ומחרימה אפרסקים ישראליים.
בריטים זועמים בכאפיות אדומות מחזיקים שלטים על השואה מול חנויות קוסמטיקה יהודיות בלונדון. נוער שוליים צרפתי – כלומר מהסוג האלג'יראי והטוניסאי – משליך אבנים על בתי כנסת. ג'ון קרי מפסיק נאום על סכנות ההתחממות הגלובלית, ואחד מעוזריו מודיע לו בדחיפות על סכנה גדולה אף יותר לשלום כדור הארץ: דוד לקח משכנתא על דירת שני חדרים ביישוב גבעות.
אתה יכול לירוק על שטיחי הבית הלבן ולגנוב את כל הזהב ביוון. אתה יכול לפוצץ כל דבר שמתחשק לך ולאיים על כל אחד שלא מוצא חן בעיניך, אבל כדאי מאוד שלא תרים מקדחה ליד הגבעות, שמהן בלעם ניסה ללא הצלחה לקלל את עם ישראל. במקום שבו המכשף המסופוטמי נכשל, צאצאיו הרוחניים מהאו"ם ממשיכים את דרכו ומקללים את ישראל שבעה ימים בשבוע, בלי יום מנוחה. אובמה עדיין לא הצליח למצוא אסטרטגיה לטיפול במדינה האיסלאמית, ולא יודע מה לעשות לגבי המהלכים של פוטין באוקראינה, אבל כשמדובר בישראל, יש תמיד פתרון אסטרטגי מוגמר בהיכון: להרוס כמה שיותר בתים של יהודים ולגרש את המשפחות החיות בהם.
הודעתה של סין על כך שלא תהיה דמוקרטיה בהונג קונג, ניצחון המדינה האיסלאמית בקרב עם כוחות צבא עיראק, וכיבוש שגרירות ארה"ב בטריפולי על-ידי טרוריסטים מוסלמים – כל אלה היו סיפורים מינוריים שטוטאו הצדה לנוכח הדיווח המזעזע שלפיו ישראל עלולה "להשתלט" על 4,000 דונם של קרקע לבנייה.
מהיקף הסיקור התקשורתי אפשר היה לחשוב שישראל כבשה את צרפת או כוויית, ולא הקצתה לבנייה קרקע בשטח של חווה חקלאית ממוצעת. שלא להזכיר שהקרקע שבה מדובר היתה שייכת לישראל בלאו-הכי ולא היו עליה תביעות קודמות כלשהן. ההחלטה לגבי הקרקע נעשתה בהתאם לחוק העותמני, כלומר חוק האימפריה המוסלמית בשעתו, שעדיין בתוקף. אבל חוקים מוסלמיים אמורים להיות מיושמים רק כשמוסלמים מרוויחים מהם. אילו קטאר היתה מחליטה לממן פרויקט בנייה מוסלמי במקום, אף אחד לא היה משמיע ציוץ. אבל ליהודים יש כללי משחק נפרדים. תמיד היו כללים נפרדים בשאלה איפה מותר ליהודים לחיות; החוק הבינלאומי הוא הגטו החדש.
הודעתה של סין על כך שלא תהיה דמוקרטיה בהונג קונג, ניצחון המדינה האיסלאמית בקרב עם כוחות צבא עיראק, וכיבוש שגרירות ארה"ב בטריפולי על-ידי טרוריסטים מוסלמים – כל אלה היו סיפורים מינוריים שטוטאו הצדה לנוכח הדיווח המזעזע שלפיו ישראל עלולה "להשתלט" על 4,000 דונם של קרקע לבנייה.
מהיקף הסיקור התקשורתי אפשר היה לחשוב שישראל כבשה את צרפת או כוויית, ולא הקצתה לבנייה קרקע בשטח של חווה חקלאית ממוצעת. שלא להזכיר שהקרקע שבה מדובר היתה שייכת לישראל בלאו-הכי ולא היו עליה תביעות קודמות כלשהן. ההחלטה לגבי הקרקע נעשתה בהתאם לחוק העותמני, כלומר חוק האימפריה המוסלמית בשעתו, שעדיין בתוקף. אבל חוקים מוסלמיים אמורים להיות מיושמים רק כשמוסלמים מרוויחים מהם. אילו קטאר היתה מחליטה לממן פרויקט בנייה מוסלמי במקום, אף אחד לא היה משמיע ציוץ. אבל ליהודים יש כללי משחק נפרדים. תמיד היו כללים נפרדים בשאלה איפה מותר ליהודים לחיות; החוק הבינלאומי הוא הגטו החדש.
מחלקת המדינה טענה שבניית בתים "אינה עולה בקנה אחד" עם השלום. לעומת זאת, העובדה שהרשות הפלסטינית מממנת טרוריסטים אף פעם לא מוגדרת כך. רצח ישראלים מעולם לא היה מכשול לשלום. עשרים שנה של רצח כזה לא הרתיעו אף ממשלה בישראל מלשבת לשולחן המשא ומתן ולנהל דיונים מלומדים עם הרוצחים. אבל משפחה ישראלית שחיה בבית תופסת שטח שיהיה קשה יותר למסור לידי הטרוריסטים, ביום שבו המלאכים יתקעו בחצוצרותיהם, האוקיינוסים יתייבשו והשלום יובא על מגש של כסף שאותו יחזיקו 72 בתולות.
בתים ישראליים מסכנים את מעגל השלום והאלימות שאותו מתדלקים ה"פרטנרים" וה"מתווכים", בכך שהם יוצרים "עובדות בשטח" – מושג שנמצא בשימוש, כפי הנראה, רק לבתים שבהם חיים יהודים. נראה שבתים של מוסלמים לא יוצרים שום עובדות בשטח, למרות שהם נבנים מאותם חומרים וגם הם מאכלסים אנשים.
באן קי-מון הכריז שבתים ישראליים הם "מכה כמעט אנושה" לתהליך השלום. כמובן, המכה הזאת היא רק "כמעט אנושה" מפני שאת תהליך השלום, כמו דרקולה, אי-אפשר להרוג. הבתים שבונה ישראל, עם כל הפחד שהם מטילים במרפסותיהם ובחימום הגרוע בחורף, אף פעם לא לגמרי מצליחים לחסל אותו אחת ולתמיד. כמו מפלצת בסרט אימה, תהליך השלום חוזר שוב ושוב לחיים, לא משנה כמה מכות הנחית עליו הבית הישראלי. אחרי שנה תמיד מגיע סרט ההמשך שבו הבית הישראלי נרדף מחדש על-ידי תהליך השלום כאילו לא קרה דבר.
הבתים הקטלניים, שבמקרה הנוכחי אולי לא ייבנו בחמש השנים הקרובות או בכלל, נראים מאיימים בדפוס השחור של הניו-יורק טיימס ובגינויים הנסערים של בעלי הטורים בגרדיאן; אבל הכוח האמיתי שלהם מוגבל לאכלוס משפחות יהודיות והכעסת דיפלומטים ומשרתיהם בתקשורת.
אירופה זועמת, אובמה רותח, האו"ם בהתקפת שיגעון, ואי-שם בעיראק, הח'ליף של המדינה האסלאמית מנגב את השומן מזקנו ושואל את עצמו מה הוא יכול לעשות כדי לקבל כזאת תשומת לב אדירה. הוא רושם במהירות כמה מחשבות על מפית, אבל אחרי עוד הרהור קצר, פוסל אותן בצער כדמיוניות מדי.
לא, עם כל תשומת הלב העולמית שזה בוודאי יביא, אין שום סיכוי שהמדינה האסלאמית תוכל לבנות בתים ליהודים בישראל.
בתים ישראליים מסכנים את מעגל השלום והאלימות שאותו מתדלקים ה"פרטנרים" וה"מתווכים", בכך שהם יוצרים "עובדות בשטח" – מושג שנמצא בשימוש, כפי הנראה, רק לבתים שבהם חיים יהודים. נראה שבתים של מוסלמים לא יוצרים שום עובדות בשטח, למרות שהם נבנים מאותם חומרים וגם הם מאכלסים אנשים.
באן קי-מון הכריז שבתים ישראליים הם "מכה כמעט אנושה" לתהליך השלום. כמובן, המכה הזאת היא רק "כמעט אנושה" מפני שאת תהליך השלום, כמו דרקולה, אי-אפשר להרוג. הבתים שבונה ישראל, עם כל הפחד שהם מטילים במרפסותיהם ובחימום הגרוע בחורף, אף פעם לא לגמרי מצליחים לחסל אותו אחת ולתמיד. כמו מפלצת בסרט אימה, תהליך השלום חוזר שוב ושוב לחיים, לא משנה כמה מכות הנחית עליו הבית הישראלי. אחרי שנה תמיד מגיע סרט ההמשך שבו הבית הישראלי נרדף מחדש על-ידי תהליך השלום כאילו לא קרה דבר.
הבתים הקטלניים, שבמקרה הנוכחי אולי לא ייבנו בחמש השנים הקרובות או בכלל, נראים מאיימים בדפוס השחור של הניו-יורק טיימס ובגינויים הנסערים של בעלי הטורים בגרדיאן; אבל הכוח האמיתי שלהם מוגבל לאכלוס משפחות יהודיות והכעסת דיפלומטים ומשרתיהם בתקשורת.
אירופה זועמת, אובמה רותח, האו"ם בהתקפת שיגעון, ואי-שם בעיראק, הח'ליף של המדינה האסלאמית מנגב את השומן מזקנו ושואל את עצמו מה הוא יכול לעשות כדי לקבל כזאת תשומת לב אדירה. הוא רושם במהירות כמה מחשבות על מפית, אבל אחרי עוד הרהור קצר, פוסל אותן בצער כדמיוניות מדי.
לא, עם כל תשומת הלב העולמית שזה בוודאי יביא, אין שום סיכוי שהמדינה האסלאמית תוכל לבנות בתים ליהודים בישראל.
===
קישור למאמר באנגלית
התרגום פורסם לראשונה באתר "מידה"
Leave your comment
Post a Comment