למי שאוהב הפסקות אש, זה הזמן המושלם לחיות בו. אזרחי ישראל – אלה שלא נפגעו מירי החמאס – סופגים מדי יום הפסקות אש שמספרן משתווה כמעט לזה של התקפות הטרור על המדינה. הפסקת אש חדשה מגיעה מדי כמה דקות ונמשכת בין דקה לשעה לכמה שעות, עד שחמאס שוב מתחיל לירות רקטות או להסתנן דרך מנהרות כדי לתקוף אזרחים.
"מלחמה – בשביל מה זה טוב?", שרו ה-Temptations בשנות השישים. התשובה הפשוטה היא שמלחמות, כשהן מבוצעות כהלכה, מונעות את הצורך להמשיך ולהילחם. אבל הפסקות אש עם חמאס לא טובות למטרה הזאת, או לכל מטרה אחרת. חמאס מפר את הפסקות האש של עצמו. הוא מכריז עליהן, ואז מכחיש את ההכרזה. נראה שיש לו אפילו יותר עמדות בנושא הזה מאשר מספר הדעות של ג'ון קרי על עיראק.
הפסקות האש החד-צדדיות של ישראל עם חמאס הן חסרות ערך באותה מידה כמו הנסיגה מעזה, שאפשרה לחמאס להשתלט על הרצועה. הפסקות האש לא מפסיקות את הלחימה. הן לא שמות סוף לאלימות. את התפקיד הזה ממלאת המלחמה.
אבל לג'ון קרי יש אובססיה להפסקות אש. העובדה שהן נטולות כל ערך לא מנעה מהדיפלומט הכושל הזה לשלוף אותן מהשרוול פעם אחר פעם. קרי הגן על התעקשותו לצרף את ישראל למועדון "הפסקת האש הרגעית" באמצעות הטענה שסדרה ארוכה מספיק של הפסקות אש כושלות תוכל בסופו של דבר להפוך להפסקת אש אחת גדולה ומוצלחת.
מדיניותו הכלכלית של אובמה בנתה הרים של חובות, על בסיס התיאוריה שחוב גדול מספיק יהפוך בסופו של דבר לעושר. התיאוריה בדבר מיליון הפסקות האש הכושלות שמובילות יחד לשלום מבוססת על אותו עיקרון, שהועבר מתחום הכלכלה לתחום השקרי באותה מידה – דיפלומטיה בינלאומית.
"המומנטום שנוצר על-ידי הפסקות האש הקצרות האלה הוא הדרך הטובה ביותר להשיג הפסקת אש יציבה", אמר קרי. בינתיים המומנטום היחיד מגיע מכיוון רקטות החמאס שנופלות על ישראל בכל פעם שמוכרזת הפסקת אש. אבל אולי זה המומנטום שאליו התכוון קרי: אם מספיק רקטות ייפלו על ישראל, אולי בסוף היא תוותר על השאיפה להכות בחמאס ותתפשר על התנאים של קטאר.
בספר הזיכרונות שפרסמה לאחרונה הילרי קלינטון, "בחירות קשות", מופיעה תמונה שבה נשיא מצרים המודח, מוחמד מורסי, מישיר מבט אוהב לתוך עיניה של קלינטון. מתחת לתמונה כתובה הטענה הכוזבת, "מורסי עזר לי להוביל משא ומתן להפסקת אש בין החמאס בין ישראל והחמאס, שמחזיקה מעמד עד היום".
כשקלינטון כתבה "עד היום", היא בוודאי התכוונה ליום האחרון שבו מישהו קנה עותק של הספר הזה – שערימות ממנו משמשות כמעצורים לדלתות ברחבי אמריקה. כך או כך, הפסקת האש שהאחים המוסלמים במצרים השיגו עם האחים המוסלמים בעזה לא החזיקה מעמד.
התקפות הרקטות על ישראל מעולם לא נפסקו. אובמה, קרי וקלינטון רק העמידו פנים שזה מה שקרה. העזתים היו כל-כך נואשים למשוך את תשומת לבה של וושינגטון לתאוות הרצח שלהם, שהם אפילו ירו רקטות בזמן ביקורו של אובמה בשדרות. הביקור ההוא התקיים ב-2008, לפני שאובמה למד להוריד את מפלס האוקיינוסים, לתת חנינה למסתננים הבלתי-חוקיים ממקסיקו, ולתקוע לישראל סכין בגב.
"משימתה הראשונה של כל מדינת לאום היא להגן על אזרחיה", אמר אובמה לתושבי העיר שהתפרסמה כמקלט של המדינה. "אם מישהו היה משגר רקטות על הבית שלי, שבו שתי בנותיי ישנות בלילה, הייתי עושה הכל כדי לעצור את זה. והייתי מצפה מהישראלים לנהוג באותו אופן".
אבל בביקורו ב-2013, אובמה דילג על שדרות. הוא התעלם מהמחבלים שירו עליה רקטות, על אף שהם הצמידו לו את הכינוי "כלב רומאי"; הוא העדיף לבקר את מנהיג הפת"ח. כולם העמידו פנים שהפסקת האש עדיין נמשכת. רק הישראלים התקשו לשחק את התפקיד שנועד להם, כי הם עדיין ספגו מטחים באופן קבוע.
הדוברת של קרי, ג'ן סאקי, הסבירה ש"אנחנו ממוקדים עכשיו בהפסקות אש לטווח קצר, שיכולות להיבנות זו על זו". כמו שכל פועל בניין יוכל להעיד, אם מניחים חפצים שבירים ורעועים אלה על אלה מספר אינסופי של פעמים, התוצאה לא תהיה מבנה שמתאים למגורים. אבל נראה שמפלגת השלטון האמריקאית לא יודעת איך לבנות דברים, בין אם הם כלכלות או הפסקות אש.
אופן ההתבטאות של סאקי הוא חלק משינוי גדול יותר בציפיות הדיפלומטיות בנוגע לתהליך השלום. ישראל נתבעת לקבל מיליון הפסקות אש, לא משנה כמה הן ריקות מתוכן, מכיוון שהפסקת אש נחשבת לדבר טוב כשלעצמו – ללא קשר לשאלה אם התוצאה שלה טובה או רעה. אם מלחמות הן תמיד שליליות, אז הפסקות אש הן תמיד חיוביות. אפילו אם במציאות, ניצחון במלחמה מוביל בפועל לשלום והפסקות אש רק מובילות לעוד מלחמות.
האידיאליזם של פעילי השלום הצטמק: עכשיו הם כבר לא שואפים להסכם שלום יציב ומתמשך, אלא להפסקת אש שאורכה הוא הזמן שלוקח לחבורת מחבלים מבית חנון לטלטל את הרקטה שלהם מהמסגד אל בית ספר של אונר"א. השינוי הזה הוא תוצאה של הסתגלות מצד הדיפלומטים והפעילים למציאות שאותה מכתיב להם חמאס. הפסקת האש הזמנית, שבה לחמאס מותר להמשיך להרוג ישראלים ולישראל אסור להרוג את המחבלים, היא האידיאל החדש.
הפסקת האש הזו היא בעצם תהליך השלום שהופשט מהתחפושת שלו: שניהם פועלים בדיוק באותה צורה. מחבלים תוקפים את ישראל. ישראל משיבה מלחמה. הצלמים מביאים מהשטח תמונות מבוימות של זוועות ישראליות. הדיפלומטים צצים ודורשים שישראל תספק ויתורים למחבלים בתמורה לכך שלא יירו עליה. הוויתורים מתממשים, והמחבלים ממשיכים לירות בכל זאת.
הפסקות האש הן אותו סיפור ישן, רק בלי הדיבורים הריקים על "שלום בזמננו". אין הבטחות לדו-קיום. אין מזרח תיכון חדש. הפסקת האש היציבה שאליה חותר קרי אמורה להיות מושגת באמצעות ויתורים ישראליים, כפרס לחמאס על כך שהוא הפר את כל הפסקות האש הקודמות. לנסות להשיג הפסקת אש מתמשכת על-ידי מתן פרסים למחבלים שמפרים הפסקות אש, זה כמו לצבור חובות של טריליוני דולרים במטרה להתעשר.
כולם, ממזכ"ל האו"ם ועד הילרי קלינטון, ממשיכים לצעוק שחייבים להשיג הפסקת אש מיידית. אבל מה היא אמורה להשיג, בהתחשב בעובדה שהבעיה כאן היא טרור? עם כל תבוסתנותו של הממשל האמריקאי הנוכחי, הוא עדיין לא הכריז על הפסקת אש עם אל-קעידה, ולא משנה כמה אזרחים, כולל ילדים, נהרגים תוך כדי המלחמה נגדו.
הפסקת אש היא נטולת תכלית אפילו יותר מתהליך שלום. לתהליך כזה לפחות יש יעד כלשהו, בעוד שהפסקת אש היא רק הפרעה זמנית בעימות, לא קץ המלחמה. וכך הרקטות ממשיכות להתעופף שנה אחר שנה, במלחמה שלעולם לא מסתיימת.
מיליון הפסקות אש לא מובילות לשום מקום. לארה"ב אין הפסקת אש עם אל-קעידה. להפך, אובמה רק ממשיך בהבטחותיו להביס את אל-קעידה. ישראל מנהלת מלחמה משלה נגד הטרור; האם לא מגיע לה לנצח?
"מלחמה – בשביל מה זה טוב?", שרו ה-Temptations בשנות השישים. התשובה הפשוטה היא שמלחמות, כשהן מבוצעות כהלכה, מונעות את הצורך להמשיך ולהילחם. אבל הפסקות אש עם חמאס לא טובות למטרה הזאת, או לכל מטרה אחרת. חמאס מפר את הפסקות האש של עצמו. הוא מכריז עליהן, ואז מכחיש את ההכרזה. נראה שיש לו אפילו יותר עמדות בנושא הזה מאשר מספר הדעות של ג'ון קרי על עיראק.
הפסקות האש החד-צדדיות של ישראל עם חמאס הן חסרות ערך באותה מידה כמו הנסיגה מעזה, שאפשרה לחמאס להשתלט על הרצועה. הפסקות האש לא מפסיקות את הלחימה. הן לא שמות סוף לאלימות. את התפקיד הזה ממלאת המלחמה.
אבל לג'ון קרי יש אובססיה להפסקות אש. העובדה שהן נטולות כל ערך לא מנעה מהדיפלומט הכושל הזה לשלוף אותן מהשרוול פעם אחר פעם. קרי הגן על התעקשותו לצרף את ישראל למועדון "הפסקת האש הרגעית" באמצעות הטענה שסדרה ארוכה מספיק של הפסקות אש כושלות תוכל בסופו של דבר להפוך להפסקת אש אחת גדולה ומוצלחת.
מדיניותו הכלכלית של אובמה בנתה הרים של חובות, על בסיס התיאוריה שחוב גדול מספיק יהפוך בסופו של דבר לעושר. התיאוריה בדבר מיליון הפסקות האש הכושלות שמובילות יחד לשלום מבוססת על אותו עיקרון, שהועבר מתחום הכלכלה לתחום השקרי באותה מידה – דיפלומטיה בינלאומית.
"המומנטום שנוצר על-ידי הפסקות האש הקצרות האלה הוא הדרך הטובה ביותר להשיג הפסקת אש יציבה", אמר קרי. בינתיים המומנטום היחיד מגיע מכיוון רקטות החמאס שנופלות על ישראל בכל פעם שמוכרזת הפסקת אש. אבל אולי זה המומנטום שאליו התכוון קרי: אם מספיק רקטות ייפלו על ישראל, אולי בסוף היא תוותר על השאיפה להכות בחמאס ותתפשר על התנאים של קטאר.
בספר הזיכרונות שפרסמה לאחרונה הילרי קלינטון, "בחירות קשות", מופיעה תמונה שבה נשיא מצרים המודח, מוחמד מורסי, מישיר מבט אוהב לתוך עיניה של קלינטון. מתחת לתמונה כתובה הטענה הכוזבת, "מורסי עזר לי להוביל משא ומתן להפסקת אש בין החמאס בין ישראל והחמאס, שמחזיקה מעמד עד היום".
כשקלינטון כתבה "עד היום", היא בוודאי התכוונה ליום האחרון שבו מישהו קנה עותק של הספר הזה – שערימות ממנו משמשות כמעצורים לדלתות ברחבי אמריקה. כך או כך, הפסקת האש שהאחים המוסלמים במצרים השיגו עם האחים המוסלמים בעזה לא החזיקה מעמד.
התקפות הרקטות על ישראל מעולם לא נפסקו. אובמה, קרי וקלינטון רק העמידו פנים שזה מה שקרה. העזתים היו כל-כך נואשים למשוך את תשומת לבה של וושינגטון לתאוות הרצח שלהם, שהם אפילו ירו רקטות בזמן ביקורו של אובמה בשדרות. הביקור ההוא התקיים ב-2008, לפני שאובמה למד להוריד את מפלס האוקיינוסים, לתת חנינה למסתננים הבלתי-חוקיים ממקסיקו, ולתקוע לישראל סכין בגב.
"משימתה הראשונה של כל מדינת לאום היא להגן על אזרחיה", אמר אובמה לתושבי העיר שהתפרסמה כמקלט של המדינה. "אם מישהו היה משגר רקטות על הבית שלי, שבו שתי בנותיי ישנות בלילה, הייתי עושה הכל כדי לעצור את זה. והייתי מצפה מהישראלים לנהוג באותו אופן".
אבל בביקורו ב-2013, אובמה דילג על שדרות. הוא התעלם מהמחבלים שירו עליה רקטות, על אף שהם הצמידו לו את הכינוי "כלב רומאי"; הוא העדיף לבקר את מנהיג הפת"ח. כולם העמידו פנים שהפסקת האש עדיין נמשכת. רק הישראלים התקשו לשחק את התפקיד שנועד להם, כי הם עדיין ספגו מטחים באופן קבוע.
הדוברת של קרי, ג'ן סאקי, הסבירה ש"אנחנו ממוקדים עכשיו בהפסקות אש לטווח קצר, שיכולות להיבנות זו על זו". כמו שכל פועל בניין יוכל להעיד, אם מניחים חפצים שבירים ורעועים אלה על אלה מספר אינסופי של פעמים, התוצאה לא תהיה מבנה שמתאים למגורים. אבל נראה שמפלגת השלטון האמריקאית לא יודעת איך לבנות דברים, בין אם הם כלכלות או הפסקות אש.
אופן ההתבטאות של סאקי הוא חלק משינוי גדול יותר בציפיות הדיפלומטיות בנוגע לתהליך השלום. ישראל נתבעת לקבל מיליון הפסקות אש, לא משנה כמה הן ריקות מתוכן, מכיוון שהפסקת אש נחשבת לדבר טוב כשלעצמו – ללא קשר לשאלה אם התוצאה שלה טובה או רעה. אם מלחמות הן תמיד שליליות, אז הפסקות אש הן תמיד חיוביות. אפילו אם במציאות, ניצחון במלחמה מוביל בפועל לשלום והפסקות אש רק מובילות לעוד מלחמות.
האידיאליזם של פעילי השלום הצטמק: עכשיו הם כבר לא שואפים להסכם שלום יציב ומתמשך, אלא להפסקת אש שאורכה הוא הזמן שלוקח לחבורת מחבלים מבית חנון לטלטל את הרקטה שלהם מהמסגד אל בית ספר של אונר"א. השינוי הזה הוא תוצאה של הסתגלות מצד הדיפלומטים והפעילים למציאות שאותה מכתיב להם חמאס. הפסקת האש הזמנית, שבה לחמאס מותר להמשיך להרוג ישראלים ולישראל אסור להרוג את המחבלים, היא האידיאל החדש.
הפסקת האש הזו היא בעצם תהליך השלום שהופשט מהתחפושת שלו: שניהם פועלים בדיוק באותה צורה. מחבלים תוקפים את ישראל. ישראל משיבה מלחמה. הצלמים מביאים מהשטח תמונות מבוימות של זוועות ישראליות. הדיפלומטים צצים ודורשים שישראל תספק ויתורים למחבלים בתמורה לכך שלא יירו עליה. הוויתורים מתממשים, והמחבלים ממשיכים לירות בכל זאת.
הפסקות האש הן אותו סיפור ישן, רק בלי הדיבורים הריקים על "שלום בזמננו". אין הבטחות לדו-קיום. אין מזרח תיכון חדש. הפסקת האש היציבה שאליה חותר קרי אמורה להיות מושגת באמצעות ויתורים ישראליים, כפרס לחמאס על כך שהוא הפר את כל הפסקות האש הקודמות. לנסות להשיג הפסקת אש מתמשכת על-ידי מתן פרסים למחבלים שמפרים הפסקות אש, זה כמו לצבור חובות של טריליוני דולרים במטרה להתעשר.
כולם, ממזכ"ל האו"ם ועד הילרי קלינטון, ממשיכים לצעוק שחייבים להשיג הפסקת אש מיידית. אבל מה היא אמורה להשיג, בהתחשב בעובדה שהבעיה כאן היא טרור? עם כל תבוסתנותו של הממשל האמריקאי הנוכחי, הוא עדיין לא הכריז על הפסקת אש עם אל-קעידה, ולא משנה כמה אזרחים, כולל ילדים, נהרגים תוך כדי המלחמה נגדו.
הפסקת אש היא נטולת תכלית אפילו יותר מתהליך שלום. לתהליך כזה לפחות יש יעד כלשהו, בעוד שהפסקת אש היא רק הפרעה זמנית בעימות, לא קץ המלחמה. וכך הרקטות ממשיכות להתעופף שנה אחר שנה, במלחמה שלעולם לא מסתיימת.
מיליון הפסקות אש לא מובילות לשום מקום. לארה"ב אין הפסקת אש עם אל-קעידה. להפך, אובמה רק ממשיך בהבטחותיו להביס את אל-קעידה. ישראל מנהלת מלחמה משלה נגד הטרור; האם לא מגיע לה לנצח?
Leave your comment
Post a Comment